בשנת 2001, פרסם סטיבן קינג בניו יורקר סיפור אודות אלפי זימר, איש מכירות נודד המוצא נחמה בתיעוד אובססיבי של כתובות גרפיטי אותן הוא אוסף בדרכים. כתובת אחת ספציפית אינה נותנת לו מנוח, היא מזכירה לו: "כל שתאהבו, ייסחף בזרם". סיפור זה מהווה השראה לתערוכה שלפניכם המתמקדת בתהליכי עיבוד ואיבוד זרם המידע המקיף אותנו מכל עבר.

העבודות בתערוכה לוקחות אותנו למסע אל הנשכח במרחבים הוירטואליים וחושפות את התהליכים העלומים בהם התיעוד ברשת נאגר, נאסף, מוצג, משתנה ונעלם.

 

עבודתן של בנות טיורינג (יחד עם מחניים 134/לאשכית) עוסקת במלחמות אודות ערכים בויקיפדיה הישראלית. הדרך בה נבחרת ההגדרה "הנכונה" באתר אינה מוכרת לרובנו על אף שערכי ויקיפדיה משפיעים על חיינו בתור מקור ידע מרכזי. בעזרת משחק תחרותי, עבודתן נותנת הזדמנות שניה להגדרות שלא התקבלו, לידע האבוד והנרטיבים שנשכחו בתהליך – לזכות בתיעוד.

 

עבודתה של איילת אלבנדה עוסקת בשכפול ובחיקוי המידע כפי שהם באים לידי ביטוי בסרטוני התגובה בYouTube. בסרטונים אלו אנו נחשפים לנשים המסדרות את שערן כתסרוקתה של הזמרת איימי ויינהאוס. הפעולה הזהה שמבצעות אותן נשים מדגישה דווקא את ההבדלים ביניהן ואת ייחודיותן של כל אחת. ביחד, כל בנות דמותה ממשיכות להפיץ הלאה ברשת את מאפייני דמותה של ווינהאוס הרבה לאחר מותה הביולוגי, שהתרחש ב2011.

 

עבודתם של מאיה ברינר, יואב כהן ורועי קרמר היא מרחב בו מבקרים יכולים להטביע את גופם הפיזי-ארעי על קיר דיגיטלי ולהכניסו לתוך ארכיון ייחודי של מחוות גופניות. בעוד שמחשבותנו כבר מזמן מתועדות ברשת, הגוף הפיזי נתפש עדיין כמעין גבול אחרון בתהליך הדיגיטליזציה. תהליך הפיכת הגוף למידע המוזן למחשב הוא שמבטיח למשתתף כאן "חיי נצח" ומאפשר את הקמתו של מנוע חיפוש גופני. בעת ביצוע פעולת ההטבעה, מנוע החיפוש "מעלה באוב" דמות מהעבר שעמדה אף היא באותו חלל ועשתה תנועה דומה, ובכך מאפשרת למשתתף אינטרקציה אינטימית המבלבלת את מושגי הזמן והממשות.

 

עבודתם של גיורי פוליטי ודניל אומנסקי עוסקת בתהליכי התקשורת האנושית דרך שימוש בסימולציה של משחק טלפון שבור המתבצע על ידי יישויות ממוחשבות. דעיכת המידע ודהיית הקוהרנטיות במשחק נגרמת עקב רעש הרקע המשתנה בחלל וכן רעש ואקראיות שהוכנסו למערכת והושפעו מהמודלים הקוגניטיביים-חישוביים אודות הפרעות תקשורת. כל אלו מאפשרים לנו לבחון את שאלות איבוד ההקשר והמשמעות במובנים האנושיים והממוחשבים שלהם לחוד וביחד.

 

כחלק מהתערוכה יתקיים המיצג HD של אהד פישוף כחלק מהתערוכה. המיצג המהווה למעשה מופע של מעגל שירים לצד עבודת וידאו, משתמש ברצף ארוך של דימויים מעולם הטבע, תקשורת ההמונים, עולם המחשבים והפיננסים שעברו הזרה כך שזיכרון הצופים לא יצליח לקשרם עד הסוף למוכר ולמזוהה. הצופה נותר בהווה א-היסטורי, מנוקה משאריות; במרחב המתפרש בו נדחסים עבר, הווה ועתיד לכדי מימד אחד, זמין תמידית.